עיר | נמל: קו החוף

בזכות חשיבותה הדתית של ארץ ישראל, זכתה היא וקו החוף שלה לתיעוד רב במפות לאורך המאות האחרונות.

המפות נוצרו כאיור לכתבי קודש, כפריטים עצמאיים, כחלק מאטלסים רחבים ולספרי מסעות ויומני צליינים.

כיוון המפות אינו תמיד לצפון. מחברי המפות, רובם מאירופה, הסתכלו לכיוון ישראל ממערב ולכן פעמים רבות קו החוף נמצא בתחתית המפה וירושלים במרכזה העליון.

רוב המפות העתיקות מעוטרות בסמלים ואיורים מן התנך ונופי הארץ כדוגמת מסלול יציאת מצרים, ארון הקודש וסידור השבטים סביבו בעת נדודי בני ישראל במדבר, נחלות השבטים, משה ואהרן וכן אלמנטים הקשורים לברית החדשה, כמסעות ישו והשליחים ועוד.

לקראת סוף המאה ה-18 ניתן לראות ירידה בשימוש באלמנטים הציוריים. במאה ה-19 מתחילים להוסיף מקרא למפה, וגדל השימוש בסימנים מופשטים כאותיות ומספרים.

נקודת ציון חשובה במיפוי ארץ ישראל היא מפותיו של ז’קוטין, אשר התלווה למסע נפולאון במצרים ובארץ ישראל בשנת 1799. מפות אלו הן הראשונות המבוססות על מדידה מדעית מדויקת. בהמשך המאה ה-19 הלכה והעמיקה המגמה המדעית.

ב-1880 הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל הפיקה מפות מדידה מדויקות של הארץ, ובכך ניתן חיזוק נוסף וביסוס להיבט הגיאוגרפי-מדעי ביצירת מפות ארץ ישראל, שהלך והתפתח מאז. (ראה בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי - מפעל הדיגיטציה ע"ש משפחת דוד ופלה שאפל, טקסט אודות מפות ארץ ישראל.)

"המפה היא תמיד פרי מניפולציה, בהיותה יצוג של דבר ולא הדבר עצמו.

מפה היא לעולם מעשה של הפשטה, צמצום של תופעה, ותמיד היא תובעת סלקציה."

תמר ברגר, בספרה "ברווח בין עולם לצעצוע" כותבת על מפות ומנסה לנתח את משמעותן והמסרים שהן מעבירות;

מפה היא תמיד תוצר של תקופה ושל שיח, סימן הספוג בדמות יוצריו, גם כאשר העובדה הזו מוכחשת (כפי שמקובל ביחס למפה מאז הרנסנס).

יש לכן חשיבות לקריאה סמיוטית של המפה, ובלבד שהיא מביאה בחשבון את ההקשר של השיח המייצר אותה, ואת מרכיב הכוונה.

מירון בנבנישתי קובע כי ידע קרטוגרפי הוא כוח, ואמנם מפה עשויה להיות כלי גלוי ומודע להפעלה של כוח ושליטה, הקניית בעלות דרך הנייר, כפי שנעשה במפעל המיפוי הקולוניאלי הבריטי הגדול.

לדוגמא - הגיניאולוגיה של המפה הלאומית הרשמית של ישראל משנת 1951, היא קולוניאליסטית. מוצאה זר לטריטוריה שאותה היא מסמנת, מיפוי לוקאלי של הטריטוריה לא היה בנמצא.

אחרים, כובשים זרים, הם שסימנו אותה, מסדירים כך את שליטתם בה.

השמות במפה, על תוכנם והטיפוגרפיה שלהם, הם מרכיב מרכזי מאד בהבניה של המפה ככלי אידיאולוגי. בשנת 1951 קמה ועדת השמות הממשלתית ועקרונותיה כמעט ולא השתנו

מאז הוגדרו לראשונה: החייאה של שמות עבריים היסטוריים, שמות פרטיים מקראיים והיסטוריים, קביעת שמות שאולים מפסוקי המקרא או מצמחיית הארץ, תרגום השם הערבי לעברית וכו'.

גם הסימונים במפה למשל עיגול ריק לסימון ישובים ערביים בתחומי הקו הירוק לעומת עיגול מלא בישובים היהודיים, ופונט תנ"כי לשמות העבריים, באים לחזק את החיבור ההיסטורי והרגשי. (ברגר, ברווח בין עולם לצעצוע, עמ' 47-62)

כלומר, לטענתה של תמר ברגר, מפה היא תמיד סובייקטיבית וככזו היא צריכה להיקרא.

עם התחלת השימוש בתצלומי אויר בישראל אופשרה צורת מיפוי נוספת העוזרת לתיעוד קו החוף. להבדיל מהמפות ההיסטוריות, התצ”אות הם כלי אובייקטיבי למדי.

ננסה לבחון בעזרת מפות ותצ"אות שונות, טיפולוגיות שונות של תפיסת קו החוף לאורך המאות בהן הוא תועד; החל מהמאה ה-15 ועד למאה ה-21.

המאה ה-15

Palestina moderna et Terra Sancta | Copperplate | 285x490 mm
From: Berlinghieri, Francesco, Ptolemy’s Geographia. Firenze, Nicolo Todescho, 1480?

Modern map of Palestine | Woodcut | 250x530 mm
From: Ptolemaeus, Claudius, Cosmographia, Ulm, Leonardus Holle, 1482, Edited by D.N. Germanus.

Quarta Asie tabula | Woodcut | Trapez. 376x500x540 mm
From: Ptolemaeus, Claudius, Cosmographia, Ulm, Johann Reger, 1486.

Map of the Holy Land | Woodcut | 273x1284 mm
From: Breydenbach, Bernard von. Peregrinatio in Terram Sanctam. Mainz, 1486. At the end of the book. Edited by Erhard Reuwich who also drew all the maps and illustrations contained in the book.

המאה ה-16

Tabula moderna Terre Sancte | Woodcut | 330x555 mm
From: Ptolemaeus, Claudius, Geographia, Strassburg, Johannes Schott, 1513.

las | Woodcut | 235x345 mm
From: Ziegler, Jacob, Terrae Sanctae...descriptio, Strassburg, Petrus Opilius, 1532, signum Biii. Map no.5

Terra Sancta XXIII nova tabula | Woodcut | 255x345 mm
From: Ptolemaeus, Claudius, Geographia, Basel, Henricus Petri, 1545 map no.51.

Beschreibung des gelobten Landes Canaan | Woodcut | 265x172 mm
From: BÜnting, Heinrich, Itinerarium Sacre Scipturae. Helmstadt, Jacobus Lucius, 1585. Pt.I, p.11.


Taffel der Lender darin der Apostel Paulus geprediget hat \| Woodcut \| 290x380 mm From: BÜnting, Heinrich. Itinerarium Sacrae Scripturae. Helmstadt, Jacobus Lucius, 1585. Pt.II, p.76-777

המאה ה-17


Caerte vant theylich land, tivelckmen noemt tland van beloften daer de Heylighe schrift Oude en nieuive Testament zoo vell van vermelt \| 302x458 mm From a Dutch Bible, beginning of 17th century.


ארץ ישראל \| מפה בתוך עמוד טקסט מתוך: יפה, מרדכי בן אברהם. לבוש האורה, פראג, 1604. דף פד, צד ב

Abrahami Patriarchae peregrinatio et vita | Copperplate | 356x465 mm
From: Ortelius, Abraham. Italian edition of the Theatrum: Theatro del mondo, Parergon, Signum V.

המאה ה-18


Cosnpectus Palaestina uti divisa fuit a Mose et Josua \| Copperplate \| 181x133 mm From: Reland, Adrian, Palaestina ex monumentis veteribus illustrata. Utrecht, Willem Broedelet, 1714, p.142


De Reysen Christi des Heyland en Pauli met andere syne Bloedgetuygen \| Copperplate \| 323x474 mm From: Basnage, Jacob and Alewyn, Abraham T’groot waerelds tefereel, Amsterdam, 1715, At the beginning of the New Testament, p.21


Palaestinae quatuor facies \| Copperplate \| Four maps on one sheet, each 180x143 mm From: Weigel, Christophor, the Elder. Descriptio orbis antiqui. Nuernberg, Johann David Koehler, 1720. Plate 30


Kaart van de Reis-Tochten en Verblyf-Plaatsen der Heilige Apostelen Petrus en Paulus door Galilea, Samarie, het Ioodsche-Landt, Egypten, Asie, en Europe \| Copperplate \| 370x525 mm Amsterdam : R. en G. Wetstein, [1730]?

המאה ה-19

חלוקת ארץ ישראל לגבולותיה

העתק מהמאור הגאון הגדול החסיד המפורסם מרנן ורבנן מוה’ אליהו מק”ק מווילנא הבירה.


The Holy Land \| Lithography \| 160x326 mm Published in the second half of the 19th century.

Map of the countries travelled by the Apostles | 24 X 39 cm
From: Bible + N.T. English 1813. Pl. 20


A combined view of a series of vertical sections through Egypt, Siani & Palestine \| lithography \| 129 X 212 mm From: Stanley, Arthur Penrhyn, Sinai and Palestine. London, John Murray, 1871, before t.p.