באשדוד כיום אחד מ-3 נמלים מסחריים פעילים בארץ ישראל והוא הינו נמל הים הגדול בישראל בהיקפי המטענים.
כנמל גדל ומתפתח יש צורך תמידי בעוד קרקעות שיושקעו בנמל כשטחים עורפיים 'לוגיסטיים'.
אותם שטחים המאוכלסים במבני האנגרים ענקיים עתידים להבנות מדרום וממזרח לנמל אשדוד בשנים הקרובות.
"אלו מרחבים מבוצרים שמדגימים את הנעשה מאחורי הקלעים של עולם הצריכה הישראלי וגם העולמי. הסחורות, שמגיעות מחוץ לארץ במכולות דרך הנמלים, נישאות על גבי משאיות אל המרכזים הלוגיסטיים, שם תוכנן מפורק וממוין. (...) משם, רכבת קטנה שנוסעת על מסילה פנימית, יחד עם סולמות ומלגזות, מובילים את הסחורות אל משאיות שמפזרות אותן לרחבי הארץ. הליך המיון נעשה בצורה אוטומטית כמעט לחלוטין על ידי רובוטים. בחלק מן המקרים, לא ניתן למצוא ברחבי החלל הענקי יותר מחמישה־שישה עובדים."
כיום, בשל משקלן העצום של הסחורות, אין ברירה אלא ליצור מחסנים שיושבים על האדמה. אין דרך לערום אותם זה על גבי זה ובכך לצופפם, כך שמדובר בשטחים בלתי נתפשים במונחים ישראליים, שהולכים ומתמלאים. (רוזנבלום, קשת, מי אמר שאדריכלות נועדה לבני אדם, גלריה-הארץ, 02.01.2013)
הצעתנו, מהווה מעין אלטרנטיבה ל'הלאמת' שטחים לנמל ללא התחשבות בהתפתחות האורבנית של העיר.
לשם יצירת מהלך זה, ראשית עלינו לבחון את התפתחות העיר אשדוד והנמל שלצידה הן ביחד והן בנפרד בצורה מעט יותר מקיפה מזו שנעשתה עד כה. מנסיון ללמוד מדוע אינה עיר נמל על אף היותה עיר השוכנת לצד אחד הנמלים הגדולים והמשגשגים ביותר בקו החוף המזרחי של הים התיכון.
אשדוד היא אחת הערים העתיקות בישראל, שאת איזכורה הראשון ניתן למצוא כבר במאה ה-17 לפנה"ס, כאחת מחמש ערי פלשת.
אשדוד הצליחה לשמור במשך אלפי שנים על התיישבות רציפה, וגם לאחר פעמים רבות שהוחרבה, תמיד נבנתה מחדש בשל חשיבותה האסטרטגית על דרך החוף.
בתחילת המאה ה-8 לפנה"ס, עוזיהו כובש את אשדוד, מצמצם את שיטחה, בונה מצודה בתל מור שמוצאה לנחל לכיש- יציאה לים, ובונה מעגן אוניות.
בתקופת המנדט הבריטי, איסדוד הופכת לעיר חשובה על דרך הים, נבנית בה תחנת רכבת המשרתת את קו לוד-עזה-מצרים.
אשדוד כעיר חדשה נהגתה לראשונה בשנת 1949 ע"י האדריכל היינץ ראו, כאשר משרד התכנון הממשלתי חיפש מקום להקמתו של נמל עמוק מים שני לישראל.
התומכים ברעיון אריה שרון וציון שמשוני, ראשי אגף התכנון דאז, טענו כי ייסוד נמל דרומי יתן גם דחיפה להתיישבות עירונית צפופה בחולות ויהווה הקלה ופתח לעודפי האוכלוסיה והגירה המתרכזים ונוטים היום לאזור ת"א.
אך החשש מתחרות עם אשקלון והרצון של תל-אביב להיות עיר הנמל השני, כל אלה עיכבו את הקמתה של העיר במספר שנים.
בשנת 1956, נדונה בשנית, בעיית נמל עמוק מים שני בדרום הארץ ובשנת 1961 החלה הקמתו. במקביל האדריכלים יצחק פרלשטיין ואריה דודאי קיבלו עליהם את תכנון העיר מטעם "החברה לפיתוח אשדוד".
התוכנית החדשה היתה ניסיון להשתחרר מקונספירציית עיר הגנים אשר היתה מקובלת בתקופה ההיא וליצור תוכנית של מערכת עירונית רצופה ומוגדרת לרבעים- המשקפים את רעיון 'יחידות השכונות'.
העיר תוכננה על בסיס מערכת שתי וערב של דרכים אורכיות המגדירות את רובעי המגורים, ומערכת דרכים משנית העוברת בתוך הרבעים וקושרת אותם זה בזה.
רשת הדרכים העורקית מגדירה 16 רובעי מגורים של 12,000-20,000 תושבים כל אחד. לכל רובע מרכז משנה משלו. כיוון הפעילות ברובע מתוכנן כלפי הפנים.
מרכז העיר (הסיטי) ממוקם במרכז הגיאוגרפי של העיר, במקום המפגש של שני צירי התנועה העיקריים בה. במרכז העיר תוכנן גם ריכוז מגורים גדול אשר הבטיח פעילות לאורך כל שעות היום.
בשנת 1965 החליטו על תחרות תכנון מרכז העיר - "...מטרת התחרות לקבל הצעה לבינוי מרכז העיר...זה יהיה מוקד לקשרי מנהל, כספים, מסחר, תרבות ובידור לתושבי העיר, לתושבי האזור ולנמל".
ועוד נאמר: "ייעודה של אשדוד הוא עיר נמל עצמאית, שתהיה מוקד חשוב לאזור ולמדינה כולה ולא פרבר שינה לתושבי המטרופולין ת"א. הצלחתו של מרכז העיר תקבע את גורלה של העיר כולה". (איור א')
ההצעה הזוכה של ז'אן גינסברג, פייר ואגו ומ.ואן טריק מצרפת, ייבאה לאשדוד את רוח הקונגרס ה-8 הבינ"ל לאדריכלות CIAM. כאשר היא מיישמת את עקרונות התכנון החדישים ביותר בעולם האדריכלות בנושא בינוי מרכזי ערים.
עקרונות אלו באו לבטא את הרצון להפוך על פיה את תופעת הביזור והפרבור, להחזיר אנשים למרכזי העיר וכמו כן, נבעה מההסתייגות ממונומנטליות שאיפיינה את האורבניזם המודרני. (ראה איור ב')
התכנית הזוכה מעולם לא יצאה לפועל.
האדריכל אליעזר ברוצקוס העלה כבר אז את הסתיגויותיו מתכנית האב: "התוצאות של מעוף יתר והפרזה מורגשים היטב בתכנית העיר- בין אם בתפיסה של שטחים מיותרים כעתודה לפיתוח העירוני, בין אם במיקום של מרכזה הראשי של העיר במרחק ניכר מהנמל ומהעיר הקיימת בפועל. אם המרכז הראשי יקום במקום המתוכנן נגזר עליו להישאר גוף אקסצנטרי כלפי העיר הקיימת במציאות". (אפרת, צבי, 'הפרויקט הישראלי: בנייה ואדריכלות 1948-1973', הוצאת מוזיאון תל-אביב, 2005)
בהסתכלות על אשדוד כיום, תפקידם הישן של הרובעים כיחידות קהילתיות המתפקדות בפני עצמן, הותירו את העיר אשדוד ללא מרכז עירוני אחד, שהוא צורך הכרחי בכל עיר. לתושבי העיר אין מוקד עירוני חי וכמו כן העיר נותרה מנותקת מהנמל.
איור א' - הצעות לתכנון אשדוד
איור ב' - התכנית הזוכה
תוויות:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה